החלטה בתיק ת"א 32316-06-11

1.         רקע עובדתי

המבקשים עותרים לביטול צו עיקול זמני ע"ס 570,000 ש"ח אשר הוטל בהחלטתי מיום 20.06.11 על כספים אשר מחזיקים בני הזוג מנשה ועל כספים המופקדים בחשבון בנק מזרחי טפחות.

העיקול הוטל על סמך בקשה להטלת עיקולים ובקשה לעיון חוזר אשר נתמכו בתצהירו של מר אריאל פרנג'י , אחיו של המשיב 1.

עסקינן בתביעה לפיצוי בסך 570,000 ש"ח בגין הפרה נטענת של זכרון דברים מיום 09.06.09 אשר נחתם בין המנוח למשיבים באמצעות מיופה כוחם, המצהיר בהליך זה.

לטענת המשיבים, הפרו המבקשים את זיכרון הדברים ומכרו את הנכס לאחר, בני הזוג מנשה,  ונזקם הנטען של המשיבים הינו בפועל פיצויי קיום, קרי הפער בין הסכום בו היו יכולים לרכוש את הבית בהרחבת מושב חצב (להלן: "הנכס") לפי זכרון הדברים, סך של  1,230,000 ש"ח, לבין שווי הנכס הנטען נכון למועד הגשת התביעה בסך 1,800,000 ש"ח.

2.         קדמה להליך זה תביעה לביהמ"ש המחוזי בב"ש, ה"פ 23249-01-11 בה עתרו המשיבים לסעד של אכיפה על המנוח למכור להם את הזכויות לפי זכרון הדברים.

בהליך הקודם ניתנה ביום 02.05.11 החלטתו של כב' השופט א' ואגו אשר במסגרתה דחה הוא את הבקשה לצו מניעה זמני כנגד מכירת הנכס לבני הזוג מנשה ובעקבות החלטתו נמחקה התביעה.

למרות שקבעתי בדיון כי קביעותיו של כב' השופט ואגו אינן מהוות השתק פלוגתא להליך

זה אפרט להלן את עיקרי ממצאיו של כב' השופט ואגו הואיל ומקבל אני את עמדתו ביחס לטיבו של זכרון הדברים, דבר המשפיע על איתנותה של עילת התביעה כפי שיפורט להלן. התביעה דנן נסמכת על זכרון דברים מיום 09.06.09 במסגרתו עוגנה הסכמה עקרונית למכור למשיבים את הנכס תמורת 1,230,000 ש"ח.

זיכרון הדברים כלל תנאי מתלה לפיו ההסכם יתבטל מאליו במידה ולמוכר אין זכאות לפטור ממס שבח.

כב' השופט ואגו התרשם כי מבחינת ההסכם כפשוטו, ומאחר והיה ברור וידוע לצדדים כי התנאי המתלה אינו מתקיים, ההסכם התבטל מאליו. נוכח מסקנתו זו קבע כי אף הרוכשים, אשר היו מודעים לקיומו של זכרון הדברים, היו רשאים לסבור כי לא מדובר בהסכם תקף. אכן הקביעות האמורות נעשו בהליך אשר נועד לבחון עדיפות בין עסקאות נוגדות ואף לא מהווה השתק פלוגתא אולם יש לתת משקל להתרשמותו של ביהמ"ש המחוזי. באשר לאפשרות תביעה של המשיבים בגין מצגי שווא של המנוח, כב' השופט ואגו היה זהיר בדבריו וקבע:

"תרופתם, אם בכלל, הינה תביעה כספית, אם סבורים הם, ולו לשיטתם, שנוהל עימם מו"מ שלא בתום לב, ושנעשו כלפיהם התחייבויות בע"פ מעבר לזכ"ד הכתוב, או במועד שלאחר כריתתו. מהיבט מאזן הנוחיות, אין בידם טיעון של ממש, בוודאי לא כזה שיכול להתאזן כנגד נזקי הזוג מנשה, ההולכים ונמשכים".

כאמור לעיל, בעקבות מחיקת התביעה בביהמ"ש המחוזי, הוגשה התביעה דנן.

בתביעה נטען כי המנוח הפר את ההסכם ונהג כלפי המשיבים בחוסר תום לב תוך שהוא מוליך אותם שולל ומתקשר בעסקה נוגדת מאחורי גבם חרף הבטחות מפורשות.

כלפי המבקשת נטען כי היא זו אשר האיצה במנוח להפר את ההתחייבות וביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה.

את הטענות האמורות מבססים המבקשים, בעיקר, על סמך הקלטה של מספר שיחות אשר תימלולם צורף לכתב התביעה ולבקשה להטלת עיקולים.

למרות שלא ברור בשלב זה המועד המדוייק של השיחות נראה כי נעשו בסביבות אוגוסט 2010 ולטענת המשיבים עולה מ"רוח הדברים" בשיחות כי המנוח והמבקשת ראו עצמם מחוייבים לזכרון הדברים וביקשו להתנער ממנו בגלל אי כדאיות העסקה.

3.         שני הצדדים מודעים היטב להלכות בנוגע להטלת עיקולים זמניים, וחלוקים באשר ליישום ההלכות על המקרה דנן.

          בר"ע 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' Icc Industries Lnc פירטה כב' השופטת ע' ארבל בתמצית את השיקולים למתן עיקול זמני: